דצמ’ 19

הטמפרטורה עדיין גבוהה. כאשר היא עולה אין צמרמרות. אבל כשהשפעת התרופות להורדת חום שוכחת, הטמפרטורה עולה בהתמדה.

אם לא די בכך, חיכו הבוקר ליונתן חדשות לא נעימות: המקום, שבו הוכנס העירוי לאחר הניתוח השני, דלקתי. האחיות נאלצו להעביר את העירוי לתוך ידו השנייה, דבר שגרם ליונתן כאבים עזים.

זו הסיבה לכך שהרופאים מתעקשים על ה – port. כדי שלא יהיה צורך להחדיר את העירוי במקום אחר כל 4-5 ימים

אבל יונתן, למרבה הצער, עדיין לא התאושש מהניתוח הראשון להכנסת ה- port…

לפני יומיים באו לבקרנו אלון, רג’ה ואדם הקטן. מאוחר בערב הגיעו לילה וג ‘ואל, והביאו איתם סטייק עוף ליונתן. סשה ואני קיבלנו כוחות מחודשים בזכות התקשורת עם החברים. תודה!

אתמול בבוקר באו לבקר מדריכים מהמחנה, בו יונתן נהג להשתתף בקביעות. יונתן ישן, כך ששיחה לא ממש התקיימה, אבל תודה על הביקור. בערב הביאה מרינה את סלט הטונה הטעים שלה ליונתן, וגם ארוחת ערב לסשה ולי.

סשה לא עזב עד כה את בית החולים ליותר מיממה. הוא מתגעגע מאוד לחיי משפחה נורמלית. אתמול אמר לי שיותר מכל הוא חולם על כך שחמישתנו נשב שוב ליד השולחן לארוחת ערב ביחד, כמו בעבר. ולחזור לשגרת הערב הרגילה: לקרוא בתנ”ך, להקדיש זמן איכות לעצמנו, להשכיב את הילדים לישון, ואח”כ… טוב, מוטב שאעצור כאן J

עוד יבואו זמנים כאלה אם ירצה אלוהים.

היום בבוקר לקחו פיליפ ואליסה את אריאל וליאל לפגישה בקהילה. לאחר מפגש הקהילה לקחו אותם שישי וארז אליהם לארוחת צהריים ולשחק עם חברים. הם עדיין מצוננים אך מצבם משתפר. שאלנו את הרופאים אם הם יכולים לבוא לבקר את יונתן. הרופאים אמרו שמוטב להמתין עם הביקור עד שיבריאו לחלוטין.

מישי בילתה איתם יומיים מלאים, טובים ושקטים. היא שיחקה איתם, עזרה להם והאכילה אותם. הורי עוזרים עם הילדים בבית בכל דרך אפשרית. אבא מרגיש טוב יותר, אבל עדיין סובל משיעול מענה.

היום באו לבקר סאלים, קיי וג ‘ון – חבר קרוב מאוד של יונתן. אחרי הביקור אמר יונתן שהוא רוצה שג ‘ון יבוא אליו כל יום. הביקור של קיי וסאלים טען אותנו בעוצמה רגשית גדולה. בכינו וצחקנו. קיי הביאה איתה אוכל מעוצב ומושקע בכזאת אהבה!- ראו תמונות – אפשר לראות את הסגנון האסתטי של קיי ומשפחתה.

לא מזמן נפרדנו מדני, מרינה, ליאורי וטל. באותו זמן הגיעו צפריר ודיקלה (שכל כך הרבה שנים ליווה ועבדה עם ליאל שהפחה לחל ק של משפחתנו בכל מובן של המילה!). יונתן היה במצב רוח מצוין יכל להנות מכל החוויה הנעימה הזות. הרמתם רוחנו, חברים. לפני זה גם יעל עם כפיר רצו לבוא, אך יונתן היה נח.

האהבה ללא גבולות (פשוט כולכם כאחד!), שאתם מקרינים עלינו, באה לידי ביטוי באינסוף צורות. האהבה הזאת נותנת לנו אנרגיה עצומה – פיזית, נפשית ורוחנית. תודה. התפילות שלכם מחזקות אותנו. שאלוהים יעניק החלמה מכל הפגיעה והזיהומים שיונתן סובל מהם.

עדכן יום ראשון דצמ’ 22

אתמול, לקראת הערב, יונתן רצה לאכול שווארמה (לאחר 48 שעות של אי-אכילה). מסעדות שווארמה אין מומלצות על ידי רופאים בשל העובדה כי אין אלו מקומות סטריליים ביותר, ושווארמה איננה המזון הבטוח ביותר, כי הרופאים לא בטוחים באיכות הבשר וכמות החיידקים. נאלצנו לנטוש את הרעיון של שווארמה, אך הרכישה של פלאפל היתה פשרה לא רעה, ויונתן הסכים בקלות יחסית, אם כי הוא היה מאוכזב כי הסלטים של המסעדה גם לא היו בטוחים לאכילה. יואל הסכים בשמחה לבוא ליונתן עם ההזמנה הזו (תודה יואל!). חזרתי הביתה בסביבות 21:00, ולסשה הזדמן ליהנות מאימון ההוקי, לקראת משחק הליגה של היום בנס ציונה. אחרי זה, סשה חזר לתפקידו (לישון על-יד המיטה של יונתן בלילות) אחרי חצות. סשה ישן בשלווה ,אבל יונתן לא כל כך הצליח לישון במנוחה בגלל הכאב המטריד בצוואר.

מצבו של יונתן עד כה:
טמפרטורה – 37.3-37.6
כאב – ישנו, אבל לא יותר גרוע ממה שהיה. בעיקרון – באזור החתך על הצוואר.
האדמומיות עברה. אבל הופיע נפיחות סביב החתך.

מה הרופאים אומרים?

חום יחסית לא גבוה מאפשר להם להניח כי קבלת האנטיביוטיקה עוזרת לשלוט במצב ולא לתת לזה לצאת מכלל שליטה.
תרבית הדם שנלקחה מיד לאחר האישפוז, עד כה – הן שליליות. איזו שמחה!
מאז הבוקר, לאחר ביקור רופאים, הוחלט להתחבר לPort, ויונתן מקבל עכשיו את כל התרופות שלו שנקבעו לו דרך ה Port ולא באמצעות העירוי ביד. זה גם (לדעתי הלא מקצועית) – סימן טוב כי אולי הם (יונתן וה Port) מתחילים להיות “חברים” וצריך רק לחכות בסבלנות עד הגוף של יונתן “ירחם” וייקח את האובייקט הזר שהופיע.

כיצד להתפלל עבור יונתן?

להפסקת התהליך הדלקתי באתר של ה port.
עבור היעלמותו של הכאב ממנו סובל יונתן
עבור כאבי השרירים התפוסים – יונתן חושש להזיז את הראש או הצוואר (כדי שוב לא לפגוע בעצמך). השרירים החלו להתחמם ולחזור למצב המקורי.
לחוכמה של כל הרופאים, החלטותיהם במונחים של טיפול ביונתן.

“עדכון” מפיו של מארשה, ממחנה חנוכה, שבו אריאל לנוח ליאל:

ליאל שמחה ומאושרת. הכל טוב. ישנה טוב.

אריאל – רציני ובוגר (ציטוט). במצב אחד, שבו הוא היה חופשי לבחור – משחק עם חברים או עבודה, הוא בחר – לעבוד. חברה שלי אמרה כי זה עלול להיות סימן של התבגרות ועל המעבר מתקופת הילדות (כאשר המשחק – הינו תגובה הגנתית למצב מלחיץ) בעידן של ההתבגרות (כאשר העיסוק בעבודה – היא התגובה ההגנתית במהלך הלחץ).

מארשה גם ציינה כי אריאל, מיוזמתו, הרבה יותר אכפתי מליאל מאשר במחנות הקודמים. לפני שהגענו למחנה, הזכרתי לאריאל כי אף אחד לא מכיר את ליאל יותר טוב ממנו, ואם לאנשים יש שאלות או ספקות מה ואיך טוב ביותר לעזור ליאל – זה יכול להיות מאוד שימושי. ליאל מגיבה ומצייתת היטב, כמעט ללא פקפוק לאריאל, אפילו בבית, במצב נורמלי. היא מרגישה את סמכותו והולכת אחריו. תודה לאל על היחסים האלה כי הם הצליחו לבנות מערכת יחסים טובה שמסייעת להם לקום לתמוך זה בזה בזמנים לא כל כך ורודים.

בעניין זה, אני רוצה לחלוק איתך את המילים של אחד מהחלוצים של התיאטרון הרוסי, סטניסלבסקי: “חייבים להפוך את החוויה הקשה למוכרת, מוכרת לקלה, וקלה לנפלאה.”
אני לא אסביר, כל אחד יבין את הביטוי הזה בעצמו, עם קצת מחשבה על זה.
אני מקווה שאנחנו, בעזרת האלוהים, נוכל להפוך זמן קשה למוכר, ואז לקל, ולאחר מכן (אולי אחרי כמה שנים או מעט קודם לכן, בקיצור, בעיתוי המושלם של אלוהים) – למשהו יפהפה, אשר יהיה ידוע רק לנו שעוברים תקופה קשה. מה זה יהיה – נספר לכולכם בבוא הזמן. כרגע אנו בשלב של להתרגל לקשה ולהפוך אותו למוכר …

תודה לכולכם, גם אלו שאנו מציינים בשם וגם מי שלא (מצטערים) – אנו שומעים הכל, מקבלים את הכל ,סופגים את הכל. אהבה ,דאגה שלכם, ומעבירים כל זה ליונתן. תפילות, משאלות, מזון, סיוע כספי, מילים וחיבוקים, נשיקות והשתקפות, הומור ודמעות – זה הנכס שלנו מכולכם – קרובי משפחה, חברים ועמיתים. משפחה במילה אחת.

עדכון אחרון: לפני כשעתיים יונתן פיתח חום של 38.6, אנא התפללו עימנו שהרופאים יידעו מה המקור וכיצד לטפל.

ינואר 26

עדכון מהמשפחה

יונתן נבדק בבית החולים על ידי נוירולוג שלא מצא דבר שמשך את תשומת לבו.

היום יונתן החל שוב ללמוד שיעורים פרטיים עם שני מורים (למרות שהוא מנסה לטעון שזה יותר מדיJ).

דרך אגב, ישיבה של שעתיים ברציפות עדיין גורמת לו לכאבי ראש נוראים. הוא נאלץ לשכב בשעה שהמורה המשיכה ללמד אותו.

אריאל סובל מכאבים בברכיים. אנחנו מחפשים אורטופד מומחה.

הערב ליאל ואני שחינו ביחד. זה היה זמן טיפולי טוב לשתינו. שחינו, צללנו, תפסנו זו את זו מתחת למים, העלינו בועות ונהנינו מאוד. בעבר נהגנו לעשות זאת די הרבה והיה מיוחד מאוד לחזור לכך לאחר הפסקה של חודשיים.

אחר כך היה לליאל טיפול הידרותרפי שממנו היא מאוד נהנתה.

הביקור הבא שלנו בבית החולים מתוכנן ליום רביעי.

מעידה…

היה לי יום רצוף מעידות…

מכל סוג… בעיקר רגשיות.

עדיין אינני יכולה להצביע על הסיבה.

מזג האוויר היה מושלם עבורי משום שאני אוהבת ימים גשומים. אני אוהבת עננים, צבעים אפורים. אני אוהבת כל מה שגשם מביא. ובכל זאת…

חברים התקשרו ובאו לבקר (תודה מעלה ואבן שבאתם בשעת מזג האוויר הסוער), כתבו, שלחו את אהבתם ותפילותיהם… ובכל זאת…

דינאמיקות משפחתיות, אתם יודעים… מאבקים רגילים, מערכות יחסים רגילות בין אחים, מריבות קלות… שום דבר דרמתי, שגרה משפחתית, דברים שמתמודדים אתם – לפעמים טוב יותר ולפעמים לא כל כך טוב…

הפעילויות האלה נועדו ללמד אותנו, ההורים, כיצד לטפל בהם ביראת אלוהים כדי שהילדים ילמדו משהו.

אבל לעתים קרובות אנחנו נכשלים בניצול ההזדמנות.

במסגרת הקורס שסשה ואני לימדנו לאחרונה (ארבעה חודשים של מפגשים שבועיים עם הורים צעירים), דיברנו הרבה על הזדמנויות שיכולות להיות שימושיות כשהילד שלך נאבק, אינו מתנהג כראוי או קורא לך תיגר. כל קושי במשפחה יכול להפוך להזדמנות ללמוד. כהורה עליך להיות ערני כדי להבחין בהזדמנויות וללמוד לאהוב אותן במקום לצעוק, להאשים, להתווכח, לדרוש, לשבור, לשאוג בכעס וכו’.

אבל לא תמיד אתה מסוגל לעשות את זה כראוי.

מעידה… זה קורה לכולנו. לעתים קרובות. מה לעשות?

אין דבר שפוגע במעמד שלנו כמו מעידה.

דבר לא משפיל או מביך אותנו כמו כשה אנחנו נופלים.

מה הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו מועדים?

אנחנו מקווים שהיינו בלתי נראים, ואז אנחנו מביטים סביב לראות אם מישהו הבחין.

במסגרת המשפחה, האנשים הקרובים לך תמיד נמצאים ורואים שנפלת. הם עדים לכשילון אחר כישלון.

כשאצה מועד בפרהסיה, תמיד תמצא אהדה, הזדהות עם המבוכה, השתתפות בכאב, תחושה של תמיכה הדדית.

אבל במשפחה זה לא תמיד כך. בייחוד אם אתה מנסה להעמיד פנים שלא נפלת ולא נכשלת. ובייחוד אם אתה הורהJ

ביעקב ג’ 2 נאמר: “כולנו מרבים להיכשל”.

איש אינו מושלם. להיכשל זה נורמאלי, חלק מהחיים.

כתבי הקודש ממשיכים ואומרים שלעתים קרובות אנחנו נכשלים במה שאנחנו אומרים.

כשמדובר בלשון הכישלון שלנו הרסני.

הכישלון מביא אשמה (יעקב ב’ 10).

רגשות אמה, תחושת כישלון.

הלוואי שהערב האחרון היה מתנהל אחרת, שדברים מסוימים לא היו נאמרים, שתגובות מסוימות היו שונות.

ייאוש, שאיפה לשלמות.

מגוחך!

אין משפחות מושלמות, אין ילדים מושלמים, אין הורים מושלמים, אין חברים מושלמים, אין החלטות מושלמות, מילים, מעשים, תגובות.

מה עוזר כשנופלים?

לקום!

בקש ותקבל סליחה מאלוהים והמשך הלאה!

“מה’ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ. כי יפול, לא יוטל. כי ה’ סומך ידו”

(תהל’ ל”ז 24-23).

“דבר אלוהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח, בין פרקים למוח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו. אין שום נברא נסתר מעיניו. הכול חשוף וגלוי לעיני מי שלפניו עלינו לתת דין וחשבון.

וכיוון שיש לנו כוהן גדול עליון אשר עבר דרך השמים, הלוא הוא ישוע בן האלוהים, נחזיקה בהכרזת אמונתנו.

כי אין לנו כוהן גדול שאינו יכול לחוש עמנו את חולשותינו, אלא אחד שהתנסה בכל כמונו מבלי חטא. על כן נקרבה בביטחון אל כס החסד לקבל רחמים ולמצוא חסד לעזרה בעתה”

(עבר’ ד’ 16-12).

נ”ב
אודי נפטר היום לאחר מספר שנים של מאבק בסרטן…
היום, 25 בינואר, יום וולדימיר וויסוצקי. (כל הקוראים שעלו מברית המועצות לשעבר יבינו את ההערה הזו). אני תמיד רגשנית ביום הזה רק שכחתי שהיום ה-25 בינואר.

אני חושבת (במבט לאחרו על 24 השעות האחרונות) שאני יודעת מדוע נפשי סוערת.

בבקשה על תהיו מודאגים מדי בתגובות שלכם. אני בסדר. רק רציתי לספר לכם…

יוני 28

אִגֶּרֶת יַעֲקֹב
פרק א

ב חִשְׁבוּ לָכֶם אַחַי אַ לְשִׂמְחָה אִם מַסּוֹת שֹׁנוֹת תִּקְרֶינָה אֶתְכֶם׃
ג בְּדַעְתְּכֶם כִּי כוּר בֹּחֵן אֱמוּנַתְכֶם יִתֵּן לָכֶם אֶת־כֹּחַ הַסַּבָּל׃
ד וּפְעֻלַּת כֹּחַ הַסַּבָּל תִּהְיֶה שְׁלֵמָה לְבַעֲבוּר תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וּתְמִימִים וְא יֶחְסַר לָכֶם דָּבָר׃
ה וְאִישׁ מִכֶּם כִּי יֶחְסַר חָכְמָה יְבַקְשֶׁנָּה וְתִנָּתֶן־לוֹ מֵאֵת הָאֱהִים הַנֹּתֵן לַכֹּל בְּרוּחַ נְדִיבָה וְאֵין־מַכְלִים דָּבָר׃
ו אַ יְבַקֵּשׁ בֶּאֱמוּנָה וְא יִפְסַח עַל־שְׁתֵּי סְעִפִּים כִּי הַפֹּסֵחַ עַל־שְׁתֵּי סְעִפִּים דּוֹמֶה הוּא לְגַלֵּי הַיָּם אֲשֶׁר הֵם עֹלִים וְיֹרְדִים מִפְּנֵי־רוּחַ׃
ז וְהָאִישׁ הַהוּא אַל־יְדַמֶּה בְנַפְשׁוֹ כִּי־יִשָּׂא דָבָר מֵאֵת יְהוָֹה׃
ח אִישׁ אֲשֶׁר חָלַק לִבּוֹ פֹּחֵז הוּא בְּכָל־נְתִיבֹתָיו׃
ט אוּלָם אָח שָׁפֵל יִתְהַלֵּל בְּרוֹמְמוֹת נַפְשׁוֹ׃
י וְעָשִׁיר בְּשִׁפְלוּת נַפְשׁוֹ כִּי כְצִיץ חָצִיר כֵּן יַעֲבֹר׃
יא כִּי כְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ יִיבַשׁ חָצִיר אֻמְלַל צִיץ וּצְבִי תִפְאַרְתּוֹ נֹבֵל כֵּן יִבֹּל הֶעָשִׁיר עֲלֵי־שְׁבִיל מְרוּצָתוֹ׃
יב אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַנִּבְחַן בְּמַסָּה כִּי בְהִבָּחֲנוֹ יִשָּׂא עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר־דִבֶּר אֲדֹנָי לְאֹהֲבָיו׃
יג אַל־יֹאמַר הַנִּכְשָׁל בְּמַסָּה הָאֱהִים נִסָּה אֹתִי כִּי כַאֲשֶׁר אֵין מְנַסֶּה אֶת־הָאֱהִים בְּרָע כֵּן גַּם־הוּא א־יְנַסֶּה אִישׁ׃
יד אַ כָּל־אִישׁ תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ תְּנַסֵּהוּ כִּי יִמָּשֵׁ וְיִלָּכֶד־בָּהּ׃
טו וְהַתַּאֲוָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָרְתָה תֵּלֵד חֵטְא וְהַחֵטְא כַּאֲשֶׁר הוּא שָׁלֵם יוֹלִיד מָוֶת׃
טז אַל־תַּתְעוּ אֶת־נַפְשְׁכֶם אַחַי הַיְקָרִים׃
יז כָּל־מַתָּנָה טוֹבָה וְכָל־תְּשׁוּרָה שְׁלֵמָה יֹרֶדֶת מֵעָל מֵאֵת אֲבִי הַמְּאֹרֹת אֲשֶׁר אֵין־חֲלִיפוֹת לוֹ אַף א צֵל תְּמוּרָה׃
יח וְהוּא בְּאַוַּת נַפְשׁוֹ הוֹלִיד אֹתָנוּ בִּדְבַר אֲמִתּוֹ לִהְיוֹת לוֹ כְּרֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ בְּתוֹ יְצוּרָיו׃
יט לָכֶן אַחַי הַיְקָרִים יְהִי כָל־אִישׁ מִכֶּם מָהִיר לִשְׁמֹעַ בּשֵׁשׁ לְדַבֵּר וּבשֵׁשׁ לִקְצָף־קָצֶף׃
כ כִּי־קֶצֶף אָדָם א יִפְעַל צִדְקַת אֱהִים׃
כא עַל־כֵּן הָסִירוּ מֵעֲלֵיכֶם כָּל־גִּלּוּלִים וְכֹבֶד רִשְׁעָה וּבַעֲנָוָה הַחֲזִיקוּ בַתּוֹרָה הַנְּטוּעָה בְתוֹכֲכֶם אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ לְהוֹשִׁיעַ לְנַפְשֹׁתֵיכֶם׃
כב וּרְאוּ לִהְיוֹת עֹשִׂים דְּבַר הַמִּצְוָה וְא רַק שֹׁמְעִים לְאֹזֶן לְהַתְעוֹת אֶת־נַפְשְׁכֶם׃
כג כִּי הַשֹּׁמֵעַ דָּבָר וְא יַעֲשֶׂנּוּ נִמְשַׁל הוּא לְאִישׁ הַמַּבִּיט תֹּאַר פָּנָיו בִּרְאִי מְלֻטָּשׁ׃
כד כִּי הוּא מַבִּיט בְּפָנָיו וּכְרֶגַע הוֹלֵ וְשֹׁכֵחַ מַה־תַּאֳרוֹ׃
כה אַ הַשָּׂם עֵינוֹ בַתּוֹרָה הַתְּמִימָה אֲשֶׁר חֹפֶשׁ בָּהּ וְהֹגֶה בָהּ תָּמִיד וְאֶינֵנּוּ שֹׁמֵעַ וְשֹׁכֵחַ כִּי אִם־עֹשֶׂה הַדָּבָר לְמַעֲנֵהוּ הָאִישׁ הַהוּא יְאֻשַּׁר בְּמַעֲשֵׂהוּ׃
כו וְאִם־יְדַמֶּה אִישׁ מִכֵּם לִהְיוֹת עֹבֵד אֱהִים וְא יִשְׁמֹר רֶסֶן לְשׁוֹנוֹ כִּי אִם־יַתְעֶה אֶת־לְבָבוֹ עֲבֹדָתוֹ הֶבֶל הִיא׃
כז זֹאת הִיא עֲבֹדָה טְהוֹרָה וּתְמִימָה לִפְנֵי אֱהֵינוּ אָבִינוּ לְבַקֵּר יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת בִּמְצוּקוֹתֵיהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵר מִן־שֶׁמֶץ דָּבָר מִן־עֶרְוַת הָאָרֶץ׃

בקשת תפילה

נודה לכם על תפילותכם עבור סשה כי הוא חולה עם שפת חריפה מתחיל מהיום

מרץ 10

אומץ לא תמיד שאגה …

לפעמים האומץ הוא הקול השקט בסוף היום שאמר, “אני אנסה שוב מחר.”

מרי אן Radmacher

עוד יום אחד חלף …
עוד יום אחד – לפנינו …
יום אחרון? ..
אחרון? ..

23 ינואר

עדכון על אריאל וליאל:

הקבוצה של אריאל ניצחה. תודה על תפילותיכם. עם זאת אריאל היה מאוד לא מרוצה מהדרך שבה הם שיחקו. הוא לא חש שהם היו מאוחדים. הם לא שיחקו כקבוצה.למרות הניצחון התחושה אחר כך הייתה חמוצה. נתפלל שהקבוצה, כקבוצה, תלמד מהניסיון ותשאף ליחסים טובים יותר בתוכה, ורק אז לניצחון. שתוצאת המשחק תהיה משנית בעיניהם. שרוח האחווה, השותפות וההבנה תשלוט בקבוצה.

לגבי ליאל, הבטחתי לספר על משהו מבית הספר שלה. סרקתי את הדיווח מהמחברת שלה שדרכה אנחנו מתקשרים כמעט מדי יום עם צוות בית הספר. קראו בבקשה את הדיווח מבית הספר.

איזה עידוד. תודה לכולכם על התפילות עבור המשך ההתפתחות של ליאל בתחום התקשורת. המחשב הוא בהחלט כלי שמחולל מפנה.

אחדים מכם ביקשו לדעת מתי עלינו להחזיר את המחשב שניתן לנו בהשאלה מעמותת “עזר מציון”. היינו אמורים להשיבו מחר, 24 בינואר, אבל בגלל המצב של יונתן ביקשנו הארכה (כדי לגייס את הכסף הדרוש לרכוש מחשב משלנו), קיבלנו אורכה של חודש נוסף. המחשב יוחזר ב-24 בפברואר.

חברים שלנו מקהילות משיחיות בישראל הצליחו לגייס עבורנו כ-60% מהסכום הדרוש. אנחנו נדהמים ונרגשים נוכח חסד אלוהים. אנחנו מרכינים ראש בתודה לפני אלוהים.

בהנאה רבה אני מתעדת את טוב לבו של אלוהים שנשפך עלינו דרכיכם: המזון שממשיך להגיע בכל יום. תודה, נורית על הסלטים הטריים והמזינים.

תודה על תפילותיכם שמדי יום את מביאים אותו ואת המשפחה כולם לפני אלוהים.

אינני יודעת איך אי פעם נוכל לבטא מה שאנחנו מרגישים נוכח אהבתכם. שייבך אתכם אלוהים בשפע בכל דרכיכם.

מספר בקשות תפילה עבור יונתן:

- הוא סבל מכאבים חזקים בעמוד השדרה וכל הגב שלו כאב. הברך שלא לא מתכופפת לחלוטין לאחר ארבעה ימים ללא תנועה. התפללו נא שתופעות הלוואי יצטמצמו עם הזמן ושהוא יתחזק ביכולותיו הגופניות בשעה שהוא בבית.

- היום קבוצת “ילדי המלך” אמורה להגיע לביקור קצר. הקבוצה מונה כ-25 איש. אנחנו מבקשים חוכמה כדי להפיק תועלת מהביקור ולהקטין את הסכנה שיונתן יקבל זיהום. לאחר הטיפול הכימותרפי יונתן מאוד פגיע. אולי כל הקבוצה צהיה בחוץ ויונתן יהיה, לבוש היטב, בפתח הבית או שנמתין להזדמנות טובה יותר לביקור שכזה.

- מחר עלינו ללכת לבית החולים לבדיקות. אנחנו זקוקים לסבלנות רבה. אנחנו מתפללים שאלוהים יעזור ליונתן להמתין במכונית במשך זמן רב (בשעה שהוא עדיין סובל מכאבי ראש כשהוא יושב או הולך), ושתוצאות בדיקות הדם יהיו מעודדות.

תפילה דחופה

שלום לכולם,
משפחת גרנובסקי מבקשת את תפילותינו הדחופות עבור יונתן שחומו עלה בצורה מסוכנת בשל ניתוח התקנת התקן אינפוזיה קבוע בגופו לפני מספר ימים. הגוף של יונתן דחה את ההתקן, והרופאים החליטו לנתח שוב ולהסיר את ההתקן, יונתן נכנס לניתוח כעת. אנא התפללו עבור חכמה מהאדון לרופאים, והחלמה מלאה ללא סיבוכים ליונתן.
הזדמנות לעזור – חלק מבני בית משפחת גרנובסקי חולים (הסב אדוארד עם דלקת ריאות והבן אריאל עם כאבי ראש וגרון) – אנא התפללו להחלמתם. בהקשר זה – כמובן העומס והלחץ על ההורים גובר בין הצרכים בבית החולים והבית. אם יש אנשים המעוניינים לעזור בהכנת והבאת ארוחה מדי יום לבית משפחת גרנובסקי ברעננה, אנא צרו קשר עם אשתי, שישי – 052-3212-025.
בברכה,
ארז צורף

אריאל ליונתן

אריאל ליונתן ( ביום הניתוח 10.12.2009):

אני מקווה שהניתוח עבר מעולה! ושאתה מרגיש יותר טוב ואני רוצה ממש ממש שתחזור כבר הביתה! מחכה לך! ממני, אריאל – אחיך!

אריאל ליונתן ( ביום שיונתו פונה לבית חולים שוב 12.12.2009):

אני מקווה שתרגיש מצוין! למרות הכאבים! שאלוהים יברך אותך ייתן לך הרבה כוח ושתחזור עלינו בריא ושלם ועז אני אוכל לשחק איתך (לא עם כדור או משהוא כזה!). אז מקווה שתחזור!

חדשות דצמ’ 17

עדכון -
יונתן עדיין סובל מחום, והיום הוא נלקח למספר התייעצויות אצל רופאים מומחים. הדיעה הכללית היא שהחום הינו תוצאה של הניתוח, ויונתן זקוק לזמן להחלמה תוך המשך מעקב.

אנא המשיכו להתפלל לחוכמה עבור הרופאים, והמשך רפואה ליונתן.